ערעור על החלטה בדבר סירוב לתת רישיון עסק

אין חולק שאין זה נעים לקבל סירוב לבקשה לקבלת רישיון עסק, אולם גם אין פירוש הדבר שצריך להרים ידיים במקרה כזה, נהפוך הוא.

מי שהגיש בקשה לקבלת רישיון עסק בפני רשות הרישוי המקומית ובקשתו סורבה על ידה, יכול להתמודד ולערער על החלטת הסירוב באמצעות שתי דרכים:

• הדרך הראשונה להתמודד עם הסירוב היא באמצעות הגשת השגה.
• לאחר מכן, במידת הצורך, ניתן יהיה להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי.

זאת כפי שיוסבר להלן על ידי עורכת הדין הילי פרייס.

הגשת השגה על החלטת הסירוב לתת רישיון עסק

את ההשגה על החלטה לסרב לתת רישיון עסק יש להגיש בפני גורם מוסמך ארצי.

גורם מוסמך ארצי הינו גורם שהוסמך לדון בהשגות שמוגשות בפני הרשות המקומית או בפני נותני האישורים ואשר יכול להיות אחד מהבאים להלן:

1. ראש רשות הרישוי שבתחומה נמצא העסק או עובד בכיר אחר מקרב עובדיה שהוא הסמיך לעניין זה.
2. המנהל הכללי של המשרד נותן האישור או עובד בכיר אחר מקרב עובדי משרדו שהוא הסמיך לעניין זה.
3. נציב כבאות והצלה או קצין כבאות והצלה בכיר אחר שהוא הסמיך לעניין זה.
4. המפקח הכללי של משטרת ישראל או קצין משטרה בכיר אחר שהוא הסמיך לעניין זה.

יש להגיש את ההשגה בהתאם לסעיף 7ג5 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 וכן בהתאם לתקנה 11ד לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), תשס"א-2000 וכן לפי טופס 9 לתקנות. 

סעיף 7ג5(א) לחוק רישוי עסקים קובע את הזכות העקרונית להגיש השגה על סירוב לתת רישיון עסק וזאת באופן הבא:

"המבקש רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה או בעל רישיון או היתר כאמור, הרואה את עצמו נפגע ממסמך או מתנאי שדרשו ממנו רשות הרישוי או נותן אישור לפי חוק זה, לרבות תנאי שנקבע במפרט האחיד ולמעט תנאי או מסמך שנקבע בחיקוק, רשאי להגיש השגה על כך או על סירוב לתת לו רישיון או היתר לרשות הרישוי או לנותן האישור, לפי העניין".

תקנה 11ד לתקנות רישוי עסקים עוסק בהסדר הפרוצדורה של הגשת ההשגה. בין היתר קובע סעיף זה שיש להגיש את ההשגה בפני הגורם המוסמך הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה לבטל את רישיון העסק ולשלם את האגרה הכרוכה בהגשתה.

תקנה 11ד(י) לתקנות הללו גם מטילה על כל נותן אישור לפרסם באתר האינטרנט שלו ובפורטל הממשלתי את הגורם שיש להגיש לו השגות, את אופן הגשת ההשגות לפי תקנה 11ד, את טופס 9 שבתוספת לתקנות ואת אופן תשלום האגרה בעד השגה, לרבות תשלום באמצעות האינטרנט.

הגשת עתירה מנהלית על החלטת הסירוב לרישיון

את העתירה מנהלית על החלטה לסרב לתת רישיון עסק יש להגיש בפני בית המשפט לעניינים מנהליים שבתחום שיפוטו מתנהל העסק.

במסגרת העתירה המנהלית, יש לפרט את הנימוקים לתקיפת ההחלטה לסרב לתת רישיון עסק. בין היתר, ניתן לומר שמדובר בהחלטה בלתי חוקית מאחר שהיא איננה מבוססת מבחינה עובדתית או משפטית, או מאחר שהיא נוגדת את כללי המשפט המינהלי התקין ולמשל בשל היותה לא סבירה, או לא מידתית, מפלה, נגועה בשיקולים זרים ובלתי עניינים, נוגדת שלא כדין את חופש העיסוק וכדומה.

שיקול הדעת השיפוטי לגבי החלטת סירוב לתת רישיון עסק

יש לקחת בחשבון שבפסיקה נקבע כי הדין לגבי סירוב לתת רשיון חדש הינו פחות חמור מהדין לגבי ביטול רשיון קיים או אי חידוש רשיון קיים.

הרף הראייתי אשר נדרש בתמיכה לסירוב ראשוני לתת רשיון עסק חדש, הינו פחות גבוה משל הרף הראייתי הנדרש לתמיכה בביטול רישיון קיים או אי חידוש רישיון. שכן, לגבי סירוב לתת רישיון חדש, ניתן להסתפק בחשד סביר בלבד, ללא ביצוע חקירה, לגבי אי כשירותו של המבקש לקבל את הרישיון, בעוד שלגבי ביטול רישיון או אי חידושו, יש צורך לערוך חקירה ואף להזמין את המבקש להשמיע את טענותיו. כך נקבע בהליך בג"צ 237/81 יחזקאל דעבול נ' עיריית פתח תקווה רשות הרישוי.

גם בעע"מ 4501/09 מ"י נ' תמימי עמאר נקבע כי "נראה כי הדרישות מהרשות המוסמכת, בבואה לבטל היתר, גבוהות מן הדרישות כאשר מדובר באי חידוש היתר ואלה גבוהות יותר מן הדרישות בעת שהרשות המנהלית באה ליתן היתר בפעם הראשונה".

כך, לדוגמא, אחד מסעיפי החוק שמשטרת ישראל נוהגת להסתמך עליו בהקשר לסירוב לתת רשיון לעסק, הינו סעיף 8א2 לחוק רישוי עסקים, אשר קובע כך: 

"בעסק שנקבע כטעון רישוי כדי להבטיח את המטרה המנויה בסעיף 1(א)(2), רשאית משטרת ישראל, להשתמש בסמכויותיה לפי חוק זה כדי למנוע מתן רישיון או היתר לעסק, אף אם מתקיימים בעסק או במבקש הרישיון או ההיתר התנאים הנדרשים למתן הרישיון או ההיתר לפי סעיף 7, אם מצאה כי קיימות נסיבות שבשלהן אין לתת לעסק או למבקש רישיון או היתר, מטעמים של שלום הציבור או ביטחונו, לרבות בשל עברו הפלילי של המבקש".

מטרת הרישוי שמצויינת בסעיף 1(א)(2) לחוק הינה "מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות".

בפסיקה נקבע שהמשטרה רשאית ואף חייבת, לשקול האם מבחינת ההגנה על שלום הציבור והצורך במניעת עבריינות ובלימתה, יש מקום להתנגד להענקת הרישיון המבוקש ושלם כך היא גם רשאית לשקול, בין היתר, גם את הרשעותיו הקודמות של מבקש הרישיון. כך נקבע בהליך בג"ץ 22/66 קמנמן נ' עת"א.

החומר שהמשטרה מבססת עליו את החלטתה יכול להיות גם מידע מודיעיני, כפי שנקבע בהליך בג"ץ 245/66 סחה נ' המפקח הכללי למשטרת ישראל, אולם הוא גם צריך להיות מבוסס על חומר ראיות שהינו מספיק כדי להניח דעתה של רשות מנהלית, לאו דווקא חומר שהיה קביל בבית משפט ומספיק כדי הרשעת אדם בעבירה פלילית. כך נקבע בבג"ץ 379/72 גיגי נ' מפקד מרחב יפו.