עתירה מנהלית בתחום רישוי עסקים

ניתן להגיש עתירה מנהלית בתחום רישוי עסקים על מנת לערער על החלטה בדבר סירוב לתת רישיון, קביעת תנאים מסוימים ברישיון שלדעת המבקש אינם סבירים, או ביטולו של רישיון וזאת בפני בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

עתירה מנהלית הינה הליך משפטי במסגרתו ניתן לתקוף או לערער על החלטות של רשויות וגופים ספציפיים, לרבות רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה, אם כי לגבי עניינים מסוימים בלבד, כפי שהם הוגדרו בחוק. כלומר, מדובר בהליך דומה להליך הבג"צ, אולם מצומצם בהיקפו ועל כן גם נהוג לכנותו בג"צ קטן.

את העתירה המנהלית יש להגיש בהתאם להוראות חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 וכן תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. סעיף 7 לתוספת הראשונה של החוק קובע כי בכל הקשור לרישוי עסקים ניתן להגיש עתירה מנהלית לגבי ענייני מתן רשיון או ביטול רשיון, היתר זמני, היתר מזורז או אישור לעסק טעון רישוי, לרבות קביעת תנאים לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968.

לפיכך, מי שבקשתו לקבלת / חידוש רשיון עסק סורבה, או הותנתה בקיום תנאים בלתי סבירים לדעתו, או שרישיון העסק שלו בוטל וכדומה, יכול להגיש עתירה מנהלית ובמסגרתה לערער על ההחלטה אותה הוא מבקש לשנות או לבטל.

במסגרת העתירה, ניתן לטעון כי אותה החלטה נוגדת את כללי המשפט המינהלי התקין, בהיותה לא סבירה או לא מידתית, מפלה, נגועה בשיקולים זרים, נוגדת שלא כדין את חופש העיסוק וכדומה.

מתי והיכן יש להגיש עתירה מנהלית?

במידה ולא נקבע בחוק מועד להגשת העתירה המנהלית, יש להגיש את העתירה המנהלית במהירות האפשרית וללא עיכוב או שיהוי מיותר ותוך 45 יום לכל המאוחר לאחר שנודע לעותר על ההחלטה אותה הוא רוצה לתקוף.

עורכת הדין הילי פרייס, מומחית בתחום של רישוי עסקים, מבהירה שחשוב מאוד לדעת כי במידה והעתירה הוגשה בשיהוי ולא במהירות האפשרית כאמור, אז בית המשפט רשאי לדחותה.

לפיכך, יש להזדרז ולהגיש את העתירה המנהלית בהקדם האפשרי ולא להמתין לתום 45 יום הללו, מאחר ויתכן שבית המשפט ייקבע בנסיבות מסוימות כי העותר התמהמה והגיש את העתירה בשיהוי וזאת גם אם הוא הגיש אותה במהלך 45 היום הללו. כך קובעות תקנות 3 ו-4 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים.

מבחינת הסמכות המקומית, יש להגיש את העתירה המנהלית בפני בית המשפט לעניינים מנהליים שבאיזור שיפוטו ניתנה החלטת הרשות אשר נגדה מוגשת העתירה.

כיצד מגישים עתירה מנהלית?

מסמכי העתירה המנהלית כוללים את נוסח כתב עתירה, בצירוף העתק החלטת הרשות שהעתירה מוגשת כנגדה וכן את כל המסמכים הנוספים שרלוונטיים לעתירה.

נוסח כתב העתירה צריך לכלול, בין היתר, את תיאור ההחלטה נשוא העתירה ונימוקי העתירה כנגדה.

לפני הגשת העתירה, מומלץ להגיש פנייה מוקדמת לרשות ולצרף את כל העתקי ההתכתבות בעניין זה לכתב העתירה. במידה ולא נעשתה פנייה מוקדמת כאמור, יש לנמק בתוך כתב העתירה מדוע לא נעשה כן.

על העותר לצרף לכתב העתירה תצהיר מטעמו בנוסח מקוצר, אשר מכונה תצהיר בג"צי ובמסגרתו להצהיר כי סעיפים מסוימים של העתירה נמצאים בידיעתו האישית וסעיפים אחרים שלהם הינם נכונים לפי מיטב ידיעתו ואמונתו ומהו המקור לידיעתו ולאמונתו.

בנוסף לכתב העתירה המנהלית, ניתן גם להגיש בקשה לקבלת צווי ביניים, שמקבילים במהותם לצווים זמניים בתביעה אזרחית רגילה. כלומר, מטרת צווי הביניים הינה לספק לעותר פתרון זמני עד לסיום ההליך העיקרי בתיק.

זאת על מנת למנוע מצב בו בעת סיום ההליך העיקרי כבר ייגרם לעותר נזק בלתי הפיך ולא ניתן יהיה לתקנו וזאת גם אם העתירה שלו התקבלה ונמצאה מוצדקת. את הבקשה לצו ביניים ניתן להגיש עם הגשת כתב העתירה המנהלית או לאחר מכן, אך גם במקרה זה יש להזדרז ולא להשתהות, לבל תידחה הבקשה.

אופן ניהול העתירה המנהלית

בית המשפט שדן בעתירה המנהלית מוסמך לקבל מגוון החלטות ולרבות החלטות בדבר דחיית או מחיקת העתירה על הסף וזאת על פי כתב העתירה בלבד או לאחר שקיבל תגובה מקדמית של המשיבים לעתירה, או להורות לעותר להוסיף השלמות ופרטים לטענותיו או לתקן את כתב העתירה כפי שהוא יורה.  

ככלל, הליך הדיון בעתירה מנהלית הינו הליך מזורז יחסית, אשר איננו כולל שלב הוכחות מלא כשם שכוללים הליכים משפטיים רגילים, אלא מסתפק בראיות שהוגשו בתצהירי הצדדים. יחד עם זאת, לבקשת בעל דין, רשאי בית המשפט להורות על חקירת מצהיר של בעל הדין שכנגד, אם הוא ראה שהדבר דרוש לשם הכרעה בעתירה.

כך, לדוגמא, במסגרת עת"מ 46319-01-16 רז קירשנר נ' מנהל מחלקת רישוי העסקים של המועצה המקומית גדרה, נדונה עתירה כנגד החלטת מנהל מחלקת רישוי העסקים של גדרה לסרב לבקשת העותר לחידוש רישיון עסק לבר אקטיבי נייד מהטעם של אי עמידה בדרישות.

העותר ניהל עסק אשר מספק שירותי בר, אשר כוללים הגשת משקאות משכרים באירועים פרטיים כגון חתונות, באופן לפיו ציוד העסק מוחזק ברכבים ועגלות של העותר.

סעיף 4.8 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני היתר), תשנ"ג - 2013 עוסק ב"משקאות משכרים - עסק שעיקר פעילותו הגשתם לצורך צריכה במקום ההגשה".

מטרת רישוי עסק זה הינה מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות.

המשמעות של מטרת רישוי זו היא שנדרש אישור משטרה לעסק וזה אכן ניתן לעותר על ידי המשטרה.

אולם, מנהל מחלקת רישוי העסקים של גדרה טען, בין היתר, שלא ניתן להוציא רישיון עסק לבר אקטיבי נייד, מאחר  שסעיף 4.8 לצו חל רק על מקומות קבועים שבהם מוכרים משקאות משכרים, כגון אולמות או מסעדות.

בית המשפט דחה את קביעתו של המנהל לפיו לא ניתן להוציא רשיון עסק לבר אקטיבי נייד וקבע כי פעילותו של העותר נכללת אף היא בתוך סעיף 4.8 לצו.  

בהתאם לכך נקבע שהעתירה מתקבלת, באופן לפיו ההחלטה לסרב לרשיון בשל אי עמידה בתנאים בוטלה וכי על מנהל מחלקת רישוי העסקים של גדרה לבחון את הבקשה לגופה.

אם גם אתה רוצה להגיש עתירה מנהלית בעניינים הנוגעים לבעיות הקשורות לרישוי עסקים, אנחנו ממליצים לך לא לעשות את זה לבד ולהיעזר בעורך דין מנוסה, שילווה אותך וינהל עבורך את ההליך הבירוקרטי המורכב.

פנה/י אלינו לקבלת ייעוץ משפטי ללא התחייבות!