חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968

חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 הינו חוק וותיק, אשר מעגן ומסדיר את עצם חובת רישוי העסקים בארץ, אופן הוצאת רשיון העסק והסנקציות בגין הפרת חובה זו.

ככלל, תהליך הוצאת רישיון עסק הינו תהליך מורכב וממושך, אשר נמצא באחריות יחידת רישוי העסקים של הרשות המקומית. תהליך זה כרוך בקבלת אישורים מגורמי רישוי ציבוריים שונים, אשר נמצאים הן בתוך הרשות המקומית, כגון אגף התברואה שלה והן מחוץ לרשות המקומית, כגון משטרת ישראל, שירותי הכבאות, משרד הבריאות וכיוצא בזה, הכל בהתאם לסוג העסק.

החוק מסמיך באופן כללי את שר הפנים לקבוע בצווים את סוגי העסקים שטעונים רישוי על מנת להבטיח את קיומן של 7 מטרות רישוי ציבוריות שונות שהחוק קובע. 7 מטרות הרישוי הכלליות שרישוי העסקים בארץ אמור להבטיח את קיומן, מצויינות בסעיף 1(א) לחוק וכמפורט להלן על ידי עורכת הדין הילי פרייס, מומחית בתחום של רישוי עסקים בישראל.

1. איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים.
2. מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות.
3. בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו.
4. מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחמרי הדברה, בדשנים או בתרופות.
5. בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים.
6. קיום תכליות דיני התכנון והבנייה.
7. קיום הדינים הנוגעים לכבאות.

מכח הסמכה זו, נחקק צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשע"ג-2013, אשר מגדיר באופן ספציפי את אותם סוגי עסקים שטעונים רישוי ואת מטרות הרישוי הספציפיות שהרישוי של כל אחד מהעסקים הללו אמור לקיים.  

כלומר, לא כל עסק בארץ טעון הוצאת רישיון עסק, כי אם עסקים מסוימים בלבד וכאשר לכל עסק טעון רישוי יש את מטרות הרישוי המסוימות שלו.  

כך, לדוגמא, פריט 1.1 לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשע"ג-2013 קובע שכדי להפעיל בית מרקחת יש להוציא רשיון עסק וזאת על מנת לקיים את מטרות הרישוי מס' (2) מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות, (5) בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים, ו-(7) קיום הדינים הנוגעים לכבאות.  

מבנה חוק רישוי עסקים

חוק רישוי עסקים הינו חוק שכולל למעלה מ-44 סעיפים ומחולק למספר פרקים:

• פרק א' - רישוי עסקים.
• פרק ב' - רישוי מפעלים בטחוניים.
• פרק ב'1 - עיצום כספי.
• פרק ג'  - הוראות שונות.

להלן פירוט חלק מסעיפיו העיקריים של החוק:

סעיף 1 לחוק קובע כאמור את מטרות הרישוי הציבוריות שחובת רישוי עסקים נועדה להבטיח את קיומן ומסמיך את שר הפנים לקבוע בצווים את העסקים שטעונים רישוי על מנת להבטיח את קיומן של מטרות אלו.

סעיפים 3-2 לחוק עוסקים בקביעת תנאים למתן רישיון עסק עבור עסקים מסוימים, כגון מכירת משקאות משכרים, עסקי רוכלות, מקומות לעריכת משחקים, קייטנות, מכוני כושר, עסק של אבזרי מין, אולמי שמחות, גני אירועים ודיסקוטקים, עסק של כתובות קעקע וניקוב חורים בגוף לצורך ענידת תכשיטים, מיתקני ספורט ועינוג ציבורי.

סעיף 4 לחוק קובע את החובה הכללית שלא להפעיל עסק טעון רישוי ללא רשיון עסק בתוקף: "לא יעסוק אדם בעסק טעון רישוי אלא אם יש בידו רישיון, היתר זמני או היתר מזורז לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו".

סעיף 5 לחוק קובע כי רשות הרישוי, הגוף אשר מוסמך להוציא את רישיון העסק, הינה הרשות המקומית.

סעיפים 6-6ו לחוק עוסקים בעיקרם במסמכי הבקשה לקבלת רישיון עסק, הוצאת היתר מזורז, חוות דעת מקדמית, בדיקות עזר.

סעיף 7 לחוק עוסק בהסמכת רשות הרישוי ונותני האישורים להתנות את מתן הרישיון בתנאים שונים.

סעיף 7א לחוק עוסק בתוקפו של רישיון עסק.

סעיף 7ב לחוק עוסק בהוצאת היתר זמני.

סעיף 7ג לחוק עוסק בביטול רישיון, היתר זמני, או היתר מזורז.

סעיף 7ג1 לחוק עוסק במפרט האחיד.

סעיף 8א2 לחוק עוסק בסירוב למתן רישיון מטעמים של שלום הציבור או ביטחונו, לרבות בשל עברו הפלילי של המבקש.

סעיף 8ד לחוק עוסק בקיום ביקורת בעסק ומתן דרישה לתיקון ליקויים.

סעיף 14 לחוק בעונש בגין עיסוק בלא רישיון או היתר או בניגוד לתנאיהם, אי קיום תקנות או אי קיום דרישה לתיקון ליקויים.

סעיף 14א1 לחוק עוסק בעבירות קנס. סמכות שר הפנים להכריז בצו על עבירה לפי חוק זה כעבירת קנס.

סעיף 14א2 לחוק עוסק בעונש על מסירת פרטים לא נכונים במסמך, תצהיר, או הצהרה.

סעיף 20 לחוק עוסק בסמכות להוציא צו הפסקה מינהלי.

סעיף 22א לחוק עוסק בסמכות להוציא צו מניעת פעולות.

סעיף 22ב לחוק עוסק בסמכות להוציא צו הפסקה שיפוטי.

סעיף 29יג לחוק עוסק בהטלת עיצום כספי בשל הפרת תנאי או הוראה המנויים בתוספת השנייה או בתוספת השלישית.

סעיף 29יד לחוק עוסק בהטלת עיצום כספי בשל  אי קיום דרישה לתיקון ליקויים.

לשאלות נוספות ומידע משפטי בנושא רישוי עסקים - פנו אל עורכת הדין הילי פרייס!