הוצאת רישיון עסק להשכרת יחידות אירוח

כידוע, ישנם לא מעט מקומות בארץ שנוהגים להשכיר יחידות אירוח למטרות נופש. ניתן למצוא מגוון אפשרויות בתחום זה, כגון צימר בודד, מתחם צימרים, או וילה שניתן להשכיר את כולה, או רק חלק מחדריה. חלק מיחידות הנופש כוללות גם בריכת שחיה ו/או ג'קוזי.

על השכרת יחידות אירוח, חל סעיף 7.1ב לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשע"ג-2013, אשר קובע שהשכרת יחידות אירוח למטרת נופש, המלווה במתן שירותים לשוכרים, כשמספר יחידות האירוח המיועדות להשכרה עולה על ארבע, טעונה רישיון עסק.

על שימוש בבריכה, חל סעיף 7.4א לתוספת לצו רישוי עסקים הנ"ל שקובע שבריכת שחייה, לרבות מאגר מים אחר המשמש לשחייה ולנופש מים, לרבות בריכה המצויה בפארק מים ולמעט בריכה המשמשת עד ארבע יחידות אירוח למטרת נופש, טעונה רישיון עסק.

כלומר, יש להוציא רישיון עסק בגין עיסוק בהשכרת יחידות אירוח בכפוף לקיומם של שני תנאים מצטברים. האחד, העסק כולל מעל ארבע יחידות אירוח והשני, כאשר העסק מעניק לשוכרים שירותים נלווים מעבר להשכרת היחידות. גם לגבי בריכת שחייה, יש להוציא רישיון עסק רק כאשר היא משמשת מעל ארבע יחידות נופש.

בתיק רע"ס 53493-05-17 מועצה איזורית מבואות חרמון נ' אסטרותי, נדון עסק שהפעיל וילת אירוח למטרות נופש במושב אמנון. הוילה כללה 5 חדרים שכל אחד כלל חדר מקלחת ושירותים וכן בריכת שחייה בחצר הוילה.

הבעלים של הוילה הואשם על ידי המועצה האיזורית בניהול עסק ללא רישיון עסק וזאת בניגוד לסעיפים 7.1 ב ו-7.4א לתוספת לצו רישוי עסקים.

האם השכרת הוילה טעונה רישיון עסק?

המחלוקת בין הצדדים לגבי השכרת הוילה נסובה סביב השאלה האם המדובר ביחידת אירוח אחת, שיש לה 5 חדרים, או בחמש יחידות אירוח נפרדות והאם הוילה גם סיפקה שירותים נלווים לשוכרים, כאמור בסעיף 7.1ב לתוספת לצו.

לדברי המועצה, מדובר היה בעסק שכלל 5 יחידות אירוח ואין זה משנה האם מדובר ביחידות נפרדות לחלוטין זו מזו, או ביחידות שנמצאות יחדיו בתוך אותה וילה. בנוסף, הנאשם סיפק לשוכרים שירותים של שירותי הניקיון, החלפת המצעים, מגבות נקיות, ניקיון החצר והבריכה ומתן מענה 24/7 למתארחים בוילה במקרה של בעיה ו/או תקלה כלשהם.

הנאשם טען שמדובר ביחידת אירוח אחת בלבד שכוללת 5 חדרים וזאת בשונה מיחידות אירוח שהינן מופרדות. לדבריו, ניתן לשכור רק את הוילה כולה ואין אפשרות להשכיר רק חלק ממנה והמתארחים בוילה חייבים להיות חברי קבוצה הומוגנית שמכירים זה את זה הכרות מוקדמת. עוד טען הנאשם שהוא לא סיפק שום שירותים נלווים לשוכרים של הוילה וכי הוא ניקה את הוילה רק כשהיא הייתה ריקה, בין אירוח לאירוח.

לגבי השאלה מהי יחידת אירוח, דחה בית המשפט את טענת הנאשם, לפיה הוילה שלו איננה בגדר 5 יחידות אירוח נפרדות אם כי יחידה אחת שכוללת 5 חדרי שינה, מאחר שטענה זו עלולה להביא למצב אבסורדי לפיו 5 יחידות אירוח נפרדות שכוללות 5 משפחות, מצריכות רישיון עסק, אז מבנה אחד, שכולל עשרות חדרים, יהיה פטור ממנו.  

אולם, לגבי השאלה האם הנאשם סיפק לשוכרים שירותים נלווים ליחידות האירוח, קבע בית המשפט, בהסתמך על הראויות שהוצגו בתיק, שלא ניתנו במקום שירותים נלווים, לא טבח, לא איש קבלה, לא איש תחזוקה, לא מציל ולא אף עובד אחר.

בית המשפט גם קיבל את טענת הנאשם לפיה הווילה נוקתה רק בין אירוח לאירוח וכי אפילו תה וקפה אינם מסופקים לאורחים. לפיכך ומאחר ומדובר בשני תנאים מצטברים כאמור, זוכה הנאשם מעבירה לפי סעיף 7.1 לתוספת לצו.

האם הפעלת הבריכה טעונה רישיון עסק?

לגבי הפעלת הבריכה, קבע בית המשפט כי הפעלת הבריכה של הוילה איננה עסק נפרד מהעסק להשכרת חדרי האירוח של הוילה ואיננה עומדת בפני עצמה ולכן הפעלתה איננה טעונה רישיון עסק לפי סעיף 7.4א לתוספת לצו.

בית המשפט הסתמך בעניין זה על סעיף 33 לחוק רישוי עסקים, אשר עוסק בחובת רישוי של עסק משני בתוך עסק עיקרי ואשר קובע כי "לעניין חוק זה, רואים אדם כעוסק בעסק פלוני, אף אם התעסקותו זו היא רק חלק מעסקו העיקרי או באה לסייע לו בהשגת מטרה של עסקו העיקרי, אין נפקא מינה אם העסק העיקרי טעון רישוי אם לאו".

בתיק רע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה, נקבע שיש ליישם את הוראת סעיף 33 לחוק בזהירות יתר ולהבחין בין מקרים בהם אכן מדובר בשני עסקים נפרדים זה מזה, או בעסק עיקרי ועסק משני שלא ניתן להפריד ביניהם. 

לשם כך נקבעו מבחני עזר שנועדו לסייע בהבחנה מתי ראוי להפעיל את הוראת סעיף 33 לחוק ולחייב עסק שמשולב בפעילותו של עסק אחר, ברישיון עסק משל עצמו ומתי לא וביניהם המבחנים הבאים:

1. מבחן הנפרדות - האם העסק המשני יכול לעמוד בפני עצמו, או שמדובר בפעילות המשולבת בפעילות העיקרית עד שאין לה קיום אלא בתוככי מתחם הפעילות העיקרית.

2. מבחן הנחיצות - עד כמה נחוצה הפעילות המשנית למתן השירות או להפעלתו של העסק והאם היא נבלעת ונטמעת בפעילות המרכזית והעיקרית של העסק.

3. מבחן הרווח - האם העסק הנלווה מתנהל למטרת רווח, כאשר די בכך שהפעילות המשנית נועדה לשרת את הפעילות העיקרית במקום שנועדה למטרות רווח.

4. מבחן התדירות - היקף הפעילות המשנית ותדירותה עשויים ללמד ולו דבר מה על היחס בינה לבין העסק העיקרי ועל השפעתה על האינטרסים המוגנים בחוק. עם זאת, גם פעילות משנה בהיקף מוגבל יכולה שתפגע לעתים אף בחומרה, באחד מן האינטרסים המוגנים בחוק ואין להעלים עין ממנה.

5. מבחן התכלית של חוק רישוי עסקים - מדובר במבחן מכריע, על פיו בוחן ביהמ"ש את הערכים שהחוק נועד להגן עליהם ובוחן עד כמה יש בפעילות המשנית כדי לסכן את אחד האינטרסים המנויים בחוק.

בהסתמך על המבחנים דלעיל, קבע בית המשפט שהבריכה במקרה דנן מהווה חלק בלתי נפרד מהעסק של השכרת החדרים, כך שהשימוש בבריכה משרת את העסק העיקרי, שהינו השכרת חדרי אירוח ואינו עומד בפני עצמו ולכן הפעלת הבריכה אינה טעונה רישיון עסק לפי סעיף 7.4א לתוספת לצו. בהתאם לכך זוכה הנאשם גם מעבירה לפי סעיף זה.

עורכת הדין הילי פרייס הנה מומחית בתחום רישוי העסקים בארץ ותשמח לעמוד לשירותך בכל שאלה נוספת הקשורה בהוצאת רישיון עסק להשכרת יחידות אירוח ו/או כל עניין אחר הקשור ברישוי עסקים. אנו מזמינים אותך ליצור קשר לקבלת ייעוץ משפטי אישי כאן.