הלכת תנובה - חובת רישוי עסק משני בתוך עסק עיקרי

במסגרת רע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, המכונה הלכת תנובה, קבע בית המשפט העליון את הכללים והתנאים לפיהם יש להוציא רישיון עסק, גם לעסק משני שמופעל בתוך עסק עיקרי אחר.

בית המשפט קבע שכאשר מפעילים עסק משני בתוך עסק עיקרי, באופן לפיו ניתן להפריד בין הפעילות של העסק המשני לפעילות של העסק העיקרי  וכאשר מדובר בעסקים שטעונים רישיון לתכליות שונות, שמצריכים אישורים מגורמים שונים, אז יש להוציא רישיון עסק גם עבור העסק המשני.

לצורך עניין זה אין זה משנה שהעסק המשני איננו מנוהל כעסק שמניב רווחים וגובה תמורה ולכן, לדוגמא, גם בריכות שחייה שמופעלות בתוך קיבוצים ופתוחות לחברי הקיבוץ ולאורחיהם ללא תשלום, יידרשו להוציא רישיון עסק.

רקע עובדתי

תיק זה עסק בחברת תנובה שהפעילה בפתח תקווה מרכז להפצת מוצריה באמצעות כלי רכב, ברישיון ואשר הפעילה בתוך המרכז שלה גם מתקן לשטיפת כלי הרכב שלה בלבד וללא תמורה, אך ללא רישיון וזאת למרות שמתקן לשטיפת כלי רכב טעון אף הוא רישיון עסק, בהתאם לסעיף 8.6(ג) לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי). 

המדינה הגישה כתב אישום כנגד תנובה בגין הפעלת מתקן השטיפה ללא רישיון עסק בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, שזיכה את תנובה בנימוק לפיו מתקן השטיפה איננו עסק, מאחר שהוא אינו משמש לעשיית רווחים ואינו פתוח לקהל הרחב ועל כן הפעלתו נעדרת כל צביון מסחרי והוא מהווה חלק טפל של העסק העיקרי ומאחר שהוא אינו עסק, הוא גם אינו זקוק לרישיון עסק.

המדינה ערערה על פסק דין זה בפני בית המשפט המחוזי, שדחה את הערעור, אולם המדינה לא ויתרה והגישה ערעור גם בפני בית המשפט העליון, שקיבל אותו, מהטעמים שיוסברו להלן על ידי עורכת הדין הילי פרייס.

שאלות במחלוקת

בית המשפט העליון קבע שהשאלה העיקרית שבמחלוקת הינה האם שילובו של מיתקן השטיפה כחלק בלתי נפרד מפעילותו של עסק אחר וכטפל לאותו עסק, מוחקת את אופיו כעסק טעון רישוי כשלעצמו וכי על מנת להשיב על שאלה זו, יש לענות על שאלות המשנה, לגבי כיצד מגדירים "עסק" שהינו עסק טעון רישוי  וכן מתי יש להוציא רישיון עסק גם עבור עסק משני שמשולב בעסק אחר.

מהו עסק טעון רישיון?

לגבי השאלה מהו "עסק" טעון רישוי, נקבע כי באופן כללי, המושג עסק אכן מתייחס לעסק שמניב רווחים, אולם, בהקשר הספציפי של רישוי עסקים, המונח עסק איננו מצומצם רק לעסק שמניב רווחים ויכול לכלול גם עסק שאינו כזה.

זאת מאחר שמטרת חוק רישוי עסקים הינה להגן על ערכים חברתיים חשובים, כגון בטיחות הציבור ובריאותו ולעניין זה אין זה רלוונטי האם המדובר בעסק שמניב רווחים או לא.

מתי יש להוציא רישיון עסק עבור עסק משני שמשולב בעסק אחר?

בית המשפט ציין שסעיף 33 לחוק רישוי עסקים קובע כי "לעניין חוק זה רואים אדם כעוסק בעסק פלוני, אף אם התעסקותו זו היא רק חלק מעסקו העיקרי או באה לסייע לו בהשגת מטרה של עסקו העיקרי. אין נפקא מינה אם העסק העיקרי טעון רישוי אם לאו".

כלומר, סעיף זה קובע שפעילות שמהווה עסק, אינה מאבדת את זהותה כעסק רק בגלל שהיא מהווה חלק מעסק עיקרי אחר, או שהיא נחוצה לסיוע בהשגת מטרה של עסק עיקרי אחר וכן אין זה משנה האם העסק העיקרי טעון רשיון או לאו.

כלומר, החוק קובע שגם עסק שנלווה לעסק אחר, או טפל לו, יכול להיות עסק טעון רישיון לכל דבר וזאת מאחר שדרישת רשיון העסק נועדה להבטיח פיקוח נאות על פעולות עסקיות ידועות שעלולות לפגוע בבריאות העם, בסדר הציבורי, או בביטחון הציבור והצורך בפיקוח זה בעינו עומד גם כשהפעילות הנדונה מבוצעת כפעולת עזר לפעילות אחרת.

עם זאת גם נקבע שיש ליישם את סעיף  33 לחוק בזהירות ובשום שכל, מאחר שבתוך גדרי פעילותו של כל עסק כמעט יכולות להתבצע פעולות שעולות כדי היותן עסק טעון רישוי ועל כן יש להפריד בין פעולות שאכן טעונות רישיון לבין פעולות שאינן כאלו.

שכן, אין כל היגיון לדרוש רישיונות עסק נפרדים הן לעסק העיקרי והן לעסק המשני, כאשר לא ניתן להפריד בשום פנים ואופן בין פעילות העסק העיקרי לבין פעילות העסק המשני.

לשם כך יש להפעיל מבחן על ולשאול האם הפעילות המשנית הנבחנת עלולה לפגוע באחד מאותם אינטרסים שחוק רישוי עסקים נועד להגן עליהם.

כדי להפעיל את מבחן העל, ניתן גם להשתמש במבחני העזר הבאים:

א) אינטגרליות פנימית - האם הפעילות המישנית משולבת בפעילות העיקרית עד שאין לה קיום אלא בתוך הפעילות העיקרית, או שהיא בכל זאת מתקיימת כפעילות עצמאית בפני עצמה.

ב) נחיצות - עד כמה הפעילות המשנית נחוצה לפעילות העיקרית והאם היא נבלעת ונטמעת בה.

ג) רווח - האם הפעילות המשנית מתנהלת למטרת רווח, כאשר לשם כך די בכך שהפעילות המשנית נועדה לשרת את הפעילות העיקרית במקום שמתנהל למטרות רווח.

ד) תדירות - האם הפעילות המשנית מנוהלת בהיקף זניח או שהיא מנוהלת באורח תדיר ובהיקף נרחב.

יודגש כי מבחני העזר לא נועדו אלא לשרת את מבחן העל, כך שאם יקבע שהפעילות המשנית אכן מסכנת את אחד הערכים שהחוק נועד להגן עליהם, אז יש לקבוע שגם היא טעונה רישיון וזאת גם אם יסתבר, למשל, שהיא נעשית באורח נדיר ובהיקף מצומצם.

לגבי שני העסקים של תנובה במקרה דנן, מרכז ההפצה ומיתקן השטיפה, נקבע שמדובר בעסקים שנקבעו כעסקים טעוני רישוי לתכליות שונות, שמצריכים הם ממילא אישורים מגורמים שונים וממומחים שונים ועל כן כל אחד מהם זקוק לרישיון עסק נפרד ועצמאי בפני עצמו ומכאן שיש להוציא רישיון עסק גם עבור מתקן השטיפה. 

שאלות נוספות? פנה/י אל עורכת הדין הילי פרייס!