זכויות באתר שמורות לעו"ד הילי פרייס ©
מומחיות בנושאי תכנון ובנייה ורישוי עסקים 050-741-8886
התיישנות על עבירת בנייה ללא היתר
עבירת בנייה ללא היתר הנה בנייה שהתבצעה ללא קבלת היתר בנייה כדין וזאת מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שבתחומה נמצא המקרקעין.
עבירת בנייה ללא היתר מהווה עבירה פלילית, אשר העונש המוטל בגינה, כאמור בסעיף 245 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, הינו מאסר שנתיים וכן תשלום קנסות לפי סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וסעיף 245 לחוק התכנון והבנייה.
יצויין כי סעיף 254 לחוק החליף את סעיף 204 הקודם של החוק וזאת במסגרת תיקון 116 לחוק, אשר נכנס לתוקף ביום 25.10.2017.
סעיף 24(2) לחוק העונשין, אשר עוסק בסיווג העבירות הפליליות לפי חומרתן, קובע כי עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים ושאינה עולה על שלוש שנים, מוגדרת כעבירת עוון. מכיוון שהעונש על עבירת בנייה ללא היתר הינו שנתיים, כאמור, מכאן שעבירת בנייה ללא היתר מוגדרת כעבירת עוון.
סעיף 9(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, שמכונה בקיצור החסד"פ, קובע כי ככלל, תקופת ההתיישנות של עבירת עוון, הינה חמש שנים מיום ביצועה וזאת כשאין הוראה אחרת לעניין זה בחוק אחר.
מכל האמור לעיל נובע, איפוא, שעל עבירת בנייה ללא היתר חלה התיישנות וכי תקופת ההתיישנות של עבירה זו הינה 5 שנים מיום ביצועה.
לפיכך, עקרונית, לא ניתן להגיש כתב אישום פלילי כנגד אדם שביצע עבירת בנייה לאחר שכבר חלפו למעלה מחמש שנים מיום ביצועה.
במידה ובכל זאת הוגש כתב אישום פלילי כנגד אדם כלשהו בגין ביצוע עבירת בנייה, לאחר שכבר חלפו למעלה מחמש שנים מיום ביצועה, באפשרותו לטעון כי העבירה התיישנה וזאת כטענת הגנה מקדמית, כאמור בסעיף 149(8) לחסד"פ.
לשם כך, יש להצטייד בהוכחות אשר מתעדות את מועד ביצוע עבירת הבנייה, כגון צילומי הבנייה שללא היתר, קבלות על תשלומים בגין ביצוע הבנייה ללא היתר, תשלומי ארנונה ששולמו בגין השטחים שהוספו לנכס במסגרת הבנייה ללא היתר וכיוצא בזה.
כיצד רשויות האכיפה עוקפות את טענת התיישנות על בנייה ללא היתר?
רשויות האכיפה נוהגות לעקוף את טענת ההתיישנות על עבירת התיישנות ללא היתר באמצעות שתי טקטיקות חילופיות. האחת, הגשת כתב אישום בגין שימוש חורג בניגוד להיתר והשנייה, הוצאת צו הריסה ללא הליך פלילי וזאת כפי שיוסבר להלן על ידי עורכת הדין הילי פרייס, מומחית בתחום התכנון והבנייה.
הגשת כתב אישום בגין שימוש חורג בניגוד להיתר
במקרה בו חלפו כבר למעלה מ-5 שנים מיום ביצוע עבודות הבנייה ללא היתר, רשויות האכיפה נוהגות להגיש כתב אישום בגין שימוש חורג ללא היתר, במקום בנייה ללא היתר. זאת מאחר שעבירות של שימוש חורג בניגוד להיתר נחשבות לעבירות מתמשכות, אשר מתחדשות מדי יום, כך שלמעשה לא חלה התיישנות בגינן.
לדוגמא, במקרה ובוצעה עבירה של פיצול דירה למספר יחידות דיור ללא היתר, אז בעוד שעבודות הפיצול כשלעצמן התיישנו כעבור 5 שנים ממועד ביצוען, עצם השימוש בכל אחת מיחידות הדיור נחשב לשימוש חורג בניגוד להיתר, שהינו מתמשך ומתחדש מדי יום ועל כן הוא אינו יכול להתיישן בפועל.
דוגמא נוספת, במקרה בו בוצעו עבודות להסבת מבנה שיועד במקור לשימוש למשרד, לצורך שימושו בפועל למטרות מגורים. גם במקרה זה עצם עבודות ההסבה, כגון הוספת חדרי אמבטיה, מטבח, כלי סניטציה וכיוצא בזה, יכולות להתיישן תוך 5 שנים ממועד ביצוען, השימוש בדירה למטרות מגורים הינו שימוש מתמשך ומתחדש מדי יום ביומו ועל כן הוא אינו יכול להתיישן.
במסגרת הליך ת.פ. 1052/92 מדינת ישראל נ' אבן זיו, נקבע כי לגבי העבירה של שימוש בסטייה מההיתר, להבדיל מעבירה של בנייה בסטייה מההיתר, אין תאריך יעד של העבירה שעליו ניתן להצביע ולומר שממנו ואילך יש למנות את תקופת ההתיישנות וזאת מכיוון שבכל יום מתחדשת אותה עבירה של שימוש בסטייה מההיתר לאותו הנכס. כלומר, העבירה של שימוש בסטיה מן היתר הינה עבירה המתמשכת ומתחדשת כל יום, כל עוד השימוש בעיצומו.
הוצאת צו הריסה ללא הליך פלילי
סעיף 239 לחוק התכנון ובנייה מאפשר לרשויות האכיפה לנקוט בהליך להריסת מבנה שנבנה ללא היתר ללא נקיטת הליך פלילי, כלומר, ללא הגשת כתב אישום, שהגשתו כפופה לתקופת התיישנות ובכך לעקוף את מגבלת ההתיישנות.
סעיף 239 לחוק החליף את סעיף 205 הקודם של החוק, שעסק בהוצאת צו הריסה ללא הרשעה.
הוצאת צו ההריסה ללא הליך פלילי בהתאם לסעיף 239 לחוק מותנית בכך שיש עניין ציבורי במתן צו ההריסה ומתקיים אחד מהתנאים שמפורטים בסעיף זה וזאת כאמור להלן:
א) בית המשפט המוסמך כהגדרתו בסעיף 234(ג) רשאי, לבקשת תובע, לצוות על הריסת עבודה אסורה אף אם לא הוגש כתב אישום בשלה ובלבד שיש עניין ציבורי מיוחד במתן הצו ומתקיים אחד מאלה:
1. לא ניתן למצוא את האדם שביצע את העבודה האסורה, בשקידה סבירה.
2. לא ניתן או שאין זה מעשי למסור לאדם הזמנה לדין, בשקידה סבירה.
3. לא ניתן להוכיח מי ביצע את העבודה האסורה.
4. מי שביצע את העבודה האסורה נפטר או שאינו בר-עונשין, לרבות בשל התיישנות שחלה על עבירת העבודה האסורה.
5. התובע החליט כי נסיבות המקרה בכללותן אינן מתאימות להמשך חקירה או להעמדה לדין פלילי לפי סימן ו'.
ב) הוראות סעיף 226(ב) יחולו לגבי המצאת צו הריסה לפי סעיף קטן (א), בשינויים המחויבים.
ג) צו הריסה לפי סעיף קטן (א) יבוצע בידי היחידה הארצית לאכיפה, הוועדה המקומית או רשות מקומית המוסמכת לאכיפה ובלבד שחלפו 21 ימים לפחות ממועד המצאת הצו.
בהליך רע"פ 6136/12 ימין בן זקן נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון כי האינטרס הציבורי בהקשר לבנייה ללא היתר הינו למעשה שירוש הבנייה הבלתי החוקית וכי יש לתת משקל נכבד גם לפגיעה באינטרס הציבורי, הנובעת מעצם הותרתו על כנו של מבנה בלתי חוקי בהיקף משמעותי.
כלומר, תכלית סעיף 239 לחוק הינה לאכוף את דיני התכנון והבנייה במטרה לשמור על הסדר הציבורי ולמנוע מטרד מהציבור בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי וזאת בשעה שלא ניתן להעמיד לדין את מבצע עבירת הבנייה מסיבות שונות המפורטות בסעיף זה.