צו סגירת עסק עם הגשת כתב אישום

צו לסגירת עסק הינו אחד העונשים החמורים ביותר שמוטלים על עסק שפועל ללא רישיון, או תוך חריגה מתנאי הרישיון.  

חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 מקנה את הסמכות להורות על שני סוגים של צו לסגירת עסק. צו מנהלי, שניתן על ידי אחד הגורמים המנהליים שממונים על תחום רישוי העסקים בארץ, כגון משטרת ישראל, משרד הבריאות ועוד וזאת לפי סעיף 20 לחוק וכן צו שיפוטי, שניתן על ידי בית המשפט, בהתאם לסעיפים 16ו-17 לחוק.

סעיף 16 לחוק עוסק במתן צו סגירת עסק לגבי נאשם שהורשע במסגרת גזר דינו ואילו סעיף 17 לחוק עוסק במתן צו לסגירת עסק עם הגשת כתב האישום ועוד בטרם הורשע הנאשם וממילא בטרם נגזר דינו.

במאמר זה נדון בצו לסגירת עסק שניתן עם הגשת כתב האישום, כאמור בסעיף 17 לחוק.

סעיף 17 לחוק קובע כך: "הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף 14, רשאי בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום לתת צו כאמור בסעיף 16 ותקפו יפקע עם ביטול כתב האישום, או עם מתן גזר הדין, או במועד שבו זוכה הנאשם זיכוי סופי, או בכל מועד קודם שנקבע בצו".

כלומר, סעיף 17 לחוק מפנה לסעיף 16 לחוק, שקובע כך:

"הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 14 או לפי הוראה בחיקוק אחר הקובעת כללים בדבר עיסוק בעסק הטעון רישוי לפי חוק זה, רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל -

1. לצוות על הפסקת העיסוק בעסק, לחלוטין או לתקופה שיקבע, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק.

2. לצוות על הנשפט להימנע באותו עסק מכל פעולה שיפרט בצו.

3. לצוות כי לא ינהל אדם בחצרים נשוא האישום עסק טעון רישוי ללא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז כדין ושלא יעביר לאחר את הבעלות או החזקה בעסק, אלא אם כן בידי אותו אדם רישיון, היתר זמני או היתר מזורז כדין לניהול עסק זה".

מן האמור לעיל עולה שסעיף 17 לחוק מקנה לבית המשפט את הסמכות להורות על מתן צו לסגירת עסק עם הגשת כתב האישום, כאמור בסעיף 16 לחוק, אלא שצו לפי סעיף 17 הינו צו שתוקפו זמני בלבד וזאת עד לסיום ההליכים או בכל מועד אחר שנקבע בצו, שאז יפקע תוקפו. 

במידה ובית המשפט ירשיע את הנאשם בסיום ההליכים, הוא כמובן יהיה רשאי להטיל שוב את הצו לסגירת העסק וזאת לפי סעיף 16 עצמו.

מה העונש על הפרת צו סגירת עסק לפי סעיף 17 לחוק?

סעיף 18 לחוק קובע שהעונש על הפרת צו סגירת עסק לפי סעיף 17 לחוק, הינו מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

אם הנאשם הינו תאגיד, דינו כפל הקנס כאמור וכן קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום שבו נמשכת העבירה אחרי המצאת הצו.

קראו עוד: זאת הדרך להתמודד עם צו סגירה לעסק!

השיקולים למתן צו להפסקת עיסוק בעסק עם הגשת כתב האישום

בהליך רע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ, קבע בית המשפט העליון את השיקולים המנחים למתן צו לסגירת עסק במסגרת גזר הדין ולפי סעיף 16 לחוק וציין שהינם תקפים, בשינויים המחוייבים, גם לגבי צו לפי סעיף 17 לחוק, מאחר שמטרת שני הצווים הינה זהה: למנוע הפעלת עסק ללא רישיון הפוגעת בתכליות החוק.

לגבי צו סגירת עסק לפי סעיף 16 לחוק, קבע בית המשפט העליון שככלל, יש להורות על מתן צו להפסקת עיסוק בעסק כל אימת שלא ניתן רישיון וזאת נוכח מטרתו המניעתית של הצו, שנועדה להפסיק את המשך ביצוע העבירה של ניהול עסק ללא רשיון או תוך הפרת תנאי הרשיון.

אולם, על בית המשפט גם להפעיל שיקול דעת בקובעו את מועד כניסתו של הצו לתוקף וזאת נוכח פרק הזמן הממושך שנדרש לצורך קבלת צו רישיון עסק בארץ וזאת לרבות במקרים שבהם משך הזמן הרב נגרם מסיבות שאינן תלויות במבקש הרישיון.

לשם כך על בית המשפט לאזן בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה מהפסקת העיסוק לאלתר ולתת להם שהות להתארגנות או לחלופין לאפשר את מיצויו של הליך הרישוי, לבין מידת הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלתו ללא רישיון לפרק זמן נוסף, כאמור.

יחד עם זאת, בית המשפט העליון גם ציין שיש בכל זאת הבדל מהותי בין צו שניתן לפי סעיף 16 לבין צו שניתן לפי סעיף 17 לחוק. שכן, צו לפי סעיף 17 הינו צו זמני, שניתן עוד לפני שהוכחה אשמתו של הנאשם. בשלב זה של ההליך הפלילי, הנאשם עדיין נהנה מחזקת החפות, כך שהשאלה אם יש מקום להרשיעו טרם התבררה והוכרעה. לפיכך, ככל שההליך הפלילי יסתיים בזיכויו של הנאשם, הנזק שייגרם לו ולצדדים שלישיים כתוצאה מהצו לפי סעיף 17 עלול להיות רב וחסר תקנה.

הבדל זה בין הצווים מסיט את נקודת האיזון הראויה בצו לפי סעיף 17 לכיוונו של הנאשם ומחייב את בית המשפט להקנות משקל מוגבר לזכויותיו החוקתיות להליך הוגן ולחופש עיסוק.

בהתאם לכך נקבע שלשם מתן צו לפי סעיף 17, יש להוכיח שהצו דרוש למניעת פגיעה ממשית ומוחשית באינטרס ציבורי חשוב המגולם במטרות החוק וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר. מדובר למשל במקרה בו הפעלת העסק יוצרת סיכון ממשי לציבור,  גורמת למטרד ולפגיעה באיכות הסביבה,  או פוגעת באופן בוטה בשלטון החוק,  והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר.

כמו כן יש לתת משקל מתאים לשאלה האם מדובר בעסק שניתן לו רישיון בעבר ושבעליו מואשם בהפרת תנאי מתנאיו, או שמא מדובר בעסק שלא ניתן לו רישיון כלל, שאז תפעל עובדה זו לחובתו.  זאת מאחר שאין מקום ליתן יד לתופעה של עסקים הפונים לקבלת רישיון עסק רק לאחר שננקטים כלפיהם הליכים פליליים, מאחר ומדובר בהתנהלות הפוגעת בשלטון החוק.

עוד נקבע שהמסגרת העיונית להכרעה בבקשה לפי סעיף 17 לחוק, דומה במאפייניה לזו הנוהגת בבקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בשינויים המחויבים.

לפיכך, כדי לקבל צו לסגירת עסק באופן מיידי, על המאשימה להניח תשתית ראייתית לכאורה למיוחס לנאשם בכתב האישום ולקיומה של עילת הפסקת עיסוק מיידית. לשם כך עליה לשכנע שהנזק שעלול להיגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלת העסק ללא רישיון עד לסיום המשפט, הינו חמור יותר מהנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה ממתן הצו וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר.

שאלות נוספות? פנו ישירות לעורכת הדין הילי פרייס!