ועדה מקומית לתכנון ובנייה הינה אחד משלושת מוסדות התכנון המרכזיים בישראל, אשר אחראיים על תחום התכנון ורישוי הבנייה בארץ ובעלת המעמד הנמוך מתוכם. שני המוסדות הנוספים הקיימים, מעליה, הינם וועדה מחוזית לתכנון ובנייה והמועצה הארצית לתכנון ובנייה.
המקור החוקי לכינוי וועדה מקומית לתכנון ובנייה מופיע בסעיף 17 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, אשר קובע "לכל מרחב תכנון מקומי תהיה וועדה מקומית לתכנון ולבנייה (להלן - וועדה מקומית)". כלומר, מדובר בוועדה מוניציפאלית אשר בידיה מופקדות סמכויות תכנון ורישוי הבנייה בתחום המרחב המקומי עליו היא מופקדת.
יו"ר הרשות המקומית משמש כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ועקרונית, כל חברי מועצת הרשות המקומית אמורים לשמש גם כחברי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
אבל, הדבר אינו מעשי מבחינה פרקטית, מאחר ולא פעם קיים מספר רב של חברי מועצה ולכן מקובל להקים וועדות משנה לתכנון ובנייה שמורכבות ממספר מצומצם יחסית של חברי המועצה. בנוסף לחברי הוועדה, יש למנות לכל וועדה גם יו"ר וועדה, מהנדס וועדה, מזכיר וועדה, מבקר וועדה ויועץ משפטי לוועדה.
למעשה, קיימים בארץ כיום שני סוגים של וועדה מקומית לתכנון ובנייה: ועדה מקומית רגילה, שהינה גם הסוג הנפוץ יותר וועדה מקומית מרחבית.
ועדה מקומית רגילה הינה וועדה שאחראית על רשות מקומית אחת בלבד. לדוגמא, הוועדה המקומית חיפה, הוועדה המקומית ירושלים, הוועדה המקומית תל אביב-יפו ועוד.
ועדה מקומית מרחבית הינה וועדה שאחראית על יותר מרשות מקומית אחת ואשר מורכבת מנציגי הרשויות המקומיות שכלולות בה. לדוגמא, הוועדה המרחבית גליל עליון, הוועדה המרחבית נגב מזרחי, הוועדה המרחבית נגב מערבי ועוד.
סמכויות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הינן רבות ומגוונות ובעלות עוצמה והשפעה רבה על מרקם החיים במרחב השיפוט המקומי שעליו חולשת הוועדה.
סמכויות אלו כוללות מתן אישורים להיתרי בנייה, אישורים לשימושים חורגים, הקלות בנייה, גביית אגרות בנייה, גביית היטלי השבחה, אישור תכניות מיתאר מסוימות, הפקעת מקרקעין ועוד.
לגבי הוצאת היתרי בנייה, על הוועדה המקומית לתת את החלטתה בבקשות לקבלת היתרי בנייה שמוגשות בפניה, תוך שלושה חודשים לכל היותר. לשם כך עליה להתכנס ולקיים דיון בבקשות אלו ולשלוח למגישי הבקשות בתום הדיון פרוטוקול, שמכונה גם דף דרישות. נוסח הפרוטוקול צריך לכלול את ההחלטה בבקשה ואת רשימת התנאים לצורך קבלת ההיתר, במידה וישנם כאלו.
לגבי אישור תכניות בניין עיר, תב"ע, סמכות הוועדה המקומית מוגדרת ותחומה במסגרת סעיף 62א לחוק התכנון והבנייה. סעיף זה קובע רשימה סגורה של נושאים שבסמכות הוועדה לטפל בהם בעת אישור תכניות, אם כי הם הורחבו באופן משמעותי בשנת 2014, במסגרת תיקון 101 לחוק וזאת על מנת לייעל ולזרז את הליכי התכנון והבנייה בארץ.
מדובר באישור תכנית מפורטת או תכנית מיתאר מקומית אשר כוללת איחוד וחלוקה של מגרשים מסוימים ו/או הגדלת שטחים שנקבעו בתכנית בת-תוקף לצורכי ציבור, קביעת קו בניין או שינוי בקו בניין הקבוע בתכנית, קביעת גובהם של בניינים ומספר הקומות שמותר להקים בבניין או שינוי הוראות בדבר גובהם של בניינים ומספר הקומות כאמור הקבועות בתכנית, שינוי של הוראות לפי תכנית בדבר בינוי או עיצוב אדריכליים, הגדלת מספר יחידות הדיור, ללא הגדלת סך כל השטחים למטרות עיקריות ועוד.
בנוסף, הוועדה המקומית רשאית ליזום ולקדם תכניות מיתאר שאינן בתחום סמכותה ולהפקיד אותן בפני הוועדה המחוזית, לאישורה.
בשל העוצמה הרבה המופקדת בידי הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה, הדבר מהווה פתח להפעלת לחצים פסולים מצד גורמים אינטרסנטים שונים, כגון יזמים וקבלני בנייה, על חברי הוועדה ובעיקר על יו"ר הוועדה, שכאמור הינו ראש הרשות המקומית, אשר לא פעם נכנע לפיתוי במטרה להבטיח שוב את בחירתו לתפקיד זה.
ואמנם, בשנים האחרונות הועמדו לדין פלילי לא מעט ראשי עיריות בארץ באשמת קבלת שוחד בהקשר לענייני נדל"ן ואף הורשעו בסופם.
ישנם מספר גורמים לפוטנציאל השחיתות הגבוה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה. ביניהם, העובדה לפיה הקרקע בישראל הפכה למשאב יקר מאוד המצוי במחסור, כך שלכל החלטה בעניינה יש משמעות כלכלית רבת משקל.
בנוסף, ההתמודדות הביורוקרטית הכרוכה בהליכי התכנון והבניה מעודדת את קיומה של תופעת המאכערים, שלעיתים עלולים לגלוש ממצב של שתדלנות מותרת להתנהגות בלתי חוקית. לפיכך, יש לקוות שחברי הוועדה המקומית יפעלו בשקיפות ובהגינות ויישרתו נאמנה את תושבי המרחב המקומי שעליו הם מופקדים.
האמור הוא מידע ראשוני בלבד ואין הוא תחליף לייעוץ משפטי.